בואו נודה על האמת… לא כל מתופף מתחיל יישמע תוך חודשיים כמו זוהר פרסקו. יש כאלה מאיתנו שיתקדמו מהר ויתופפו בצורה מעוררת השראה, ואחרים שישמרו על התיפוף ברמת התחביב.
החדשות הטובות הן שהנגינה על תוף, דרבוקה ועל כלי הקשה בכלל, מסייעות לפתח את גופנו ואת היכולות הקוגנטיביות שלנו באופנים מפתיעים וחשובים.
בדרך כלל, אנשים שרוצים לפתח שרירים ולחטב את גופם, יפנו לחדרי כושר ולתרגילי ספורט, וכך יפתחו שריר. עם זאת, באותו הזמן, אותם האנשים נוטים להזניח את השרירים העדינים והקטנים יותר בגוף, אשר חשיבותם אינה פחותה. תיפוף, דירבוק ונגינה בכלי הקשה מפתחת את הכתפיים, את היד הקדמית ואת שרירי האצבעות באופן שאינו דומה לאף ספורט אחר.
תחשבו על זה: מעטות הפעילויות הפיזיות המצריכות מאיתנו להזיז את כף היד והאצבעות כמו תיפוף או נגינה בדרבוקה. פיתוח השרירים באיזורים אלו יכולה לסייע בשלל פעילויות מורכבות אחרות הנדרשות במהלך חיינו. אלו מאיתנו המעוניינים להשתמש בפעמונים לרגליים, הידועים גם בשמם “קשקשים”, יזכו להפעיל גם את הרגליים בתנועה עדינה שמחזקת מאוד את הרגל לכל אורכה.
נגינה המשלבת את עבודת האצבעות עם עבודת רגליים, למעשה מפעילה את השימוש בכל הגפיים במקביל, מה שמגביר הן את גמישות השריר והן משפר את הקואורדינציה והתקשורת עין – יד – רגל. ככל שתנגנו יותר, ובאופן תדיר ויומיומי, תיווכחו כי הנגינה בתוף או בדרבוקה משפרת את הקואורדינציה והתיאום בין הגפיים בגופכם.
מעבר לפיתוח יכולות פיזיות, התיפוף והנגינה בדרבוקה מחזקות גם את היכולות הקוגנטיביות. במחקר רפואי שיצא בשנת 2003, חוקרים בחנו את היכולת הקוגנטיבית של מוסיקאים מקצועיים לעומת אנשים שלא מנגנים, וגילו כי אצל המוסיקאים יש שימוש רב יותר (כמעט פי 2) ב”חומר אפור”, אותם תאי מוח המשמשים לחיזוק של מסלולי למידה במוח. פיתוח היכולת הקוגנטיבית אצל מתופפים ונגני דרבוקה שונה מסגנון הלמידה של מי שעוסקים בכתיבה או קריאת מאמרים, ומתמקדת בפיתוח מסלולי למידה במוח שהם אינטואיטיביים. הלמידה הזו מנצלת את יכולות הזיכרון לטווח ארוך, באופן דומה לרכיבה על אופניים או רכיבה על גלגליות.
בקיצור, תיפוף, דירבוק ונגינה בכלי הקשה אינם רק כדי ללמוד כלים וירטואוזיים ולהרשים את החברים. מדובר בפעילות פיזית וקוגנטיבית יוצאת דופן, שלא דומה לאף ספורט אחר, ומאפשרת לנו לפתח את גופנו ומוחנו תוך כדי שאנו עוסקים בתחביב כיפי, נעים וקליל.
